יצירה של פרדיגמה חדשה

כל כך הרבה מאמרים וספרי ניהול ניכתבו על הדרך שבה אנחנו צריכים לחשוב עסקית. כל בוגר לימודי מנהל עסקים או סדנא לניהול מו”מ למד לשנן את הפרדיגמות השונות שבה הוא צריך לחשוב עסקית, win-lose lose-win lose- lose וכמובן בל נישכח את ההמלצה של כל מומחי המו”מ בעולם כדי להצליח אתה צריך לחשוב win-win אבל ההחלטה של מנכ”ל מדיטרוניק לא הסתדרה לי באף אחת מאותן פרדיגמות אפילו לא בזו של win win היא לא הסתדרה כי היא למעשה יצירה של פרדיגמה חדשה, כזו שעוד לא יצרנו לה נוסחא.

במשך ימים ארוכים חשבתי על המהלך של מדיטרוניק וניסיתי לנתח אותו בכלים הקיימים ולא הצלחתי, בתחילה לא הבנתי מה חסר לי… עד שפתאום זה הגיע. המהלך לא הסתדר כי הוא שבר תפיסה שהיינו מורגלים לחיות ולראות דרכה את עולם העסקים שלנו, תפיסה שנישענת על פחד הישרדותי.
הרי כל אותן פרדיגמות שהזכרתי קודם נישענות על תפיסה שמונעת מפחד שאומרת שכדי לשרוד אני צריך לנצח את האחר כי שנינו למעשה מתחרים על אותם מקורות הישרדותים, גם התפיסה האחרונה של win win בעצם נישענת על אותה תפיסה בעצם היא אומרת בוא ניצור מצב או הסכם ששנינו נצא ממנו מנצחים והשאלה שנישאלת היא את מה צריך לנצח?
והתשובה היא את הפחד, את ההישרדות. אבל מה אם קיימת תפיסה אחרת שבה אנחנו יכולים לנהל בה את חיינו האישיים והעסקיים? תפיסה שלא מדברת על ניצחון אלא על צמיחה תפיסה שהבסיס שלה לא מבוסס על פחד הישרדותי כי אם להיפך על אהבה ללא תנאי.

תפיסה שמוציאה את האדם מחשיבה השרדותית לחשיבת היחד והאחד.

ומה קורה כשיוצאים מגבולות הפחד וההשרדות? צומחים!

כולנו מחוברים

איך זה קורה? זה מתחיל בלשאול שאלות, בלחקור בלבדוק מה המשמעות של מה שאני חווה זה למעשה לחיות במרחב של למידה שממנו יוצאות תובנות שלוקחות אותי הלאה לעולם של צמיחה שמונע מהשראה ומעשיית הטוב הקולקטיבי למען כולנו. תובנה שמגיעה מהבנה שכולנו אחד שהצורך של אחד הוא למעשה גם הצורך שלי. כי הכל הוא בעצם אחד. לא מאמינים?
תסתכלו סביבכם, הקורונה היא ההוכחה לכל הספקנים שחשבו לפני כן שאנחנו מתחרים אחד בשני.. הקורונה היא ההוכחה לכך שכולנו מחוברים זה לזה שכולנו אחד.

זה כבר כמה שנים שחוקרים מעולם הניהול קוראים לעידן שלנו עידן המחוברות או עידן הקהילה, אבל כמה מאיתנו באמת עובדים עם הקהילה ולמען הקהילה, ואני לא מתכוונת על יוזמות פילנתרופיות או על מיזוגי חברות אני מדברת על יצירות משותפות למען האנושות שהמרוויח העיקרי מהן הוא כולנו ולא קומץ של בעלי מניות או בעלי תאגידים גדולים שגורפים לעצמם רווחי עתק. אני מתכוונת לחברות שהצליחו ליצור עולם טוב יותר שהמרוויחים הגדולים הם האנושות כולה.

כיצד העולם יראה אחרי הקורונה

ואולי זה לא במיקרה שהשנה העברית שלנו ניקראת שת”ף, ושהקורונה פרצה לעולם בדיוק בתחילת השנה העברית שלנו , היא באה ללמד אותנו שכולנו אחד, שכולנו מחוברים זה לזה. אז מה זה אומר לגבי החשיבה העסקית שלנו? אולי הגיע הזמן לזנוח את החשיבה ההישרדותית שלנו שלקחה אותנו לעולם של תחרות, של כוח של מעמדות של ניצול ואגו לעולם אחר וחדש. מעניין כיצד העולם יראה כשנבוא מתפיסה חדשה של אהבה ללא תנאי, חושבים שזה לא אפשרי ?
תישאלו את מנכ”ל מדיטרוניק… הוא כבר נימצא שם.